"מניעת תחרות" כהכנסה פירותית

רבים הם פסקי הדין הדנים בסיווגם של התקבולים המתקבלים (בד"כ על פי הסכם) אגב סיום יחסי עבודה וכחלק מהסדר הפרישה מהמעביד ואשר נמנים ביניהם מקרים בהם המדובר באנשי מפתח. בנסיבות אלו מדובר במשרות ניהוליות בכירות הקשורות בהכרות ובהבנה עמוקה של עסקי החברה (המעביד) ,בהכרת הלקוחות, סודות מסחריים או סודות מקצועיים או שילוב של חלק מהדברים יחד.
במקרים אלו התקבול המוענק לעובד על ידי מעסיקו יכול שיהיה קשור בחתימתו על "התניית אי תחרות" בעת פרישתו ואשר על כן ייתכן וייחשב כתקבול "פרותי" (נכנס בגדר סעיף 2 (2) א לפקודת מס הכנסה) ויכול שיהווה פיצוי הוני בגינו יחויב העובד במס רווחי הון (שיעורים נמוכים יותר באופן מהותי) ובנוסף, לא יחויב בגינו דמי ביטוח לאומי.
לאחרונה פורסמה פסיקה של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים מאוגוסט 2016 בו נפסקה הלכה בעניינם של 3 ערעורים שונים הנוגעים לסוגי תקבולי מניעת תחרות  בין עובדים שונים מול   מעבידים שונים .

עיקר פסק הדין והמשמעות המשפטית

• קיימת "חזקה, הניתנת לסתירה", לפיה תקבול המתקבל על ידי עובד מאת מעבידו תמורת חתימתו על "התניית אי תחרות" בעת פרישה ממקום עבודתו ,ייחשב בדרך כלל תקבול פרותי (סעיף 2 (2) לפקודה). הנטל הכבד לסתירת חזקה זו מונח על כתפי העובד – הנישום.
• העובדה שמענק אי תחרות משולם עם סיום יחסי עבודה או לאחריהן אינם מעידה על תחולת סעיף 2 (2) או אי תחולתו.
• שאלת תוקפה של "התניית אי תחרות" הינה שאלה נפרדת מאופן מיסוי תקבולי " מניעת תחרות" .
• הפסיקה לשלושת המקרים נשוא הדיון, הינה שיש למסות את "מניעת התחרות" כהכנסה פירותית , דהיינו כדין מיסוי שכר ותשלומים נלווים לשכר.
• בית המשפט דן בהבדל המהותי בין מיסוי הפירות למיסוי "העץ". יש להבחין האם באמת "נמכר" או האם ישנו "ויתור" על מקור ההכנסה ("העץ").
• כעיקרון הכנסה יש לסווג על פי "ייעודה". תקבול מניעת תחרות מוגבל בזמן בא "לכסות" על אובדן הכנסות ("הפרצה" אותה בא למלא). ככזה הוא מפצה על אובדן או ירידה בהכנסות מהשתכרות 2(2) ואשר על כן יש לסווגו באותו האופן בדיוק.
• על העובד – הנישום, מוטלת החובה להראות שהפיצוי הינו על "העץ" ולא על הפירות, דהיינו, אינו מוגבל בזמן כלל או שמגבלת הזמן היא קריטית ומונעת השתכרות בהמשך מאותו מקור (רוצה לומר -פיצוי הוני על "העץ").
• השופטים הזכירו 3 גישות נפרדות לסוגיית סווג הכנסה, כאשר על פי שלושתן, יש בכל מקרה מקום לדעתם לקבוע כי ישנה חזקה כי "מניעת תחרות" הינה הכנסה פירותית אך החזקה איננה חזקה "חלוטה".
  הגישה הקיצונית של חזקה חלוטה מאפשרת, לכאורה, ודאות גבוהה יותר בביצוע עסקאות אך מונעת את אותם מקרים בהם ניתן להוכיח כי "נמכר" מקור ההכנסה או הוויתור הוא על העץ ולא על הפירות.

ככלל במנגנון שובר השוויון בין תחולת סעיף 2 לפקודה לעומת פרק ה  לפקודה– רווח הון, עדיף לבחור במיסוי הפירות.
הגישה המקובלת יותר בפסיקה  הינה כי החזקה אינה חלוטה ולכן יש לאפשר לעובד, לנישום להוכיח את הנסיבות של כל מקרה בסוגיות המפורטות להלן :

1. הקביעה האם ניתן בכלל למכור זכות "חוקתית" ("מניעת תחרות") אינה רלבנטית לעניין מיסוי הזכות הנמכרת (כלומר, גם אם לכאורה לא ניתן למכור את הזכות או כאשר להתניה לא היה תוקף משפטי). (במסגרת פסק הדין בחנו את האופציה של מיסוי פעולה בלתי חוקית.)
2. מענק פרישה – הינו הכנסה פירותית, הכנסת עבודה מכיוון שיש לסווגו כדין "שכר נדחה".

הפטור הניתן בסעיף פוטר לכאורה פיצויים בגבוליות התקרה שנקבעה שם, כתקבול פירותי.

• מנקודת ראותו של העובד "מניעת תחרות" בא לפצות את העובד בגין הירידה הצפויה בהכנסתו. מזווית נוספת מניעת תחרות לא באה לפצות על העץ, אלא משולה "לשלכת" זמנית של העץ באופן שלא שולל ממנו אפשרות לצמוח בעתיד.
• אין לשלול לחלוטין מקרים בהם ייתכן כי יוכיח העובד-הנישום כי ישנה מכירה/פיצוי הוני מאחר ולא ניתן להפיק הכנסות כללמאותו מקור

מקרים אלו נראים כעת חריגים ובכל מקרה נטל הראיה מונח על כתפי העובד – הנישום.

הרהורים ומשמעויות

בשולי פסד הדין עולה שאלה עקרונית האם ניתן לצרף את התקבולים הללו, בנסיבות מסוימות, לפטור הניתן לפיצויים על סעיף 9 (7א)(א) כאמור. מעבר לכך וככל שהסכום המדובר עולה על הסכום שנקבע בתקנות, האם ניתן לצרפו להסדר הניתן על פי סעיף 8 לעניין חלוקת הכנסה ליותר משנה אחת?
*בעניין זה נקבעו בסעיף 8 (ג) 1 ו-8 (ג)(3) הסדרי מיסוי מיוחדים המאפשרים פריסת הכנסות בצורות שונות.
מטבע הדברים, פריסת הכנסות אחורה, לא תשפיע במקרים בהם שיעור המס השולי גבוה לאורך כל השנים, אולם "חלוקה לתקופה אחרת לרבות לשנים הבאות" כמו שנקבע לעניין סעיף 8 (ג) 3 כאמור, יכולה לתת פתרון ולו  חלקי לסוגיית שיעור המס השולי גם במקרה של  הכנסה  פירותית.